גוף האדם בנוי ממערכות של איברים,  המאפשרות לגוף לפעול כיישות אחת. ישנם איברים ומערכות  אוטונומיות, כמו המעי הדק, והמעי הגס במערכת העיכול. ומערכות שאינן אוטונומיות כמו מערכת הדיבור, כאשר הנשימה היא מערכת גם אוטונומית וגם לא אוטונומית. אנחנו יכולים לעצור את הנשימה לזמו מה, אם אנו רוצים בכך.

מערכת הנשימה כוללת את חלל האף, לוע, גרון, קנה הנשימה, סימפונות ראשיים, ריאות וסרעפת.

הסימפון הראשי הימני מתפצל לשלושה סימפונות משנה והסימפון הראשי השמאלי מתפצל לשני סימפונות משנה. כל סימפונות המשנה, מתפצלים שוב לעשרה סימפונות בכל צד. וכך יש לנו עשר אוניות בכל ראה.  

נשימה והפצה

למעשה אנו חולקים את הנשימה עם כולם. אנו חולקים את אותו האויר עם כולם.  משום כך , הנשימה עוזרת לחבר בין אנשים. 

אחד שואף והשני נושף. אוויר נכנס ואוויר יוצא. הנשימה משמשת כמערכת מחברת ומגשרת.

זו הסיבה שמבחינה אנרגטית טוב לעבוד עם מערכת הנשימה גם בכדי להפיץ דברים: רעיונות מיידע, ספרים, ועוד.

נשימה כגשר

הנשימה מהווה גשר בין החלק המודע שלנו, אל החלק הלא מודע.

בנשימה מעגלית, או ריברסינג, ניתן לעורר זיכרונות עמוקים משלב הילדות, שלב העוברות וקודם לכן. 

(ריברסינג היא טכניקה הנקראת גם נשימה מודעת או לידה מחדש.  זוהי  טכניקה פשוטה ויעילה, המעוררת את אנרגיית החיים שבגופנו, ומהווה דרך נלריפוי טבעי של הגוף באמצעות הנשימה.)

טכניקת הנשימה הזו היא טכניקה המחברת בין השאיפה לנשיפה.

   שאיפה-התרחבות, גאות, התחדשות, קבלה, חיים, הולדה, הצד של ההתהוות,

ובהמשך לה הנשיפה- נתינה, שחרור, מוות, התמסרות, התרוקנות. 

הנשימה בכתבים הסנסקריטיים

בכתבים הסנסקריטיים הנשימה, החיים והאינסוף מופיעים כשהם כרוכים ושלובים זה בזה במעגליות:

“החיים זורמים מהאינסוף,

הלבנה שותה את נשימת החיים,

השמש שותה את הלבנה,

האינסוף שותה את השמש…”

דפוסי אמונה ונשימה

לדפוסי אמונה ולתבניות מחשבה יש השפעה ישירה על הנשימה.

אמונות שהשתרשו בנו במהלך החיים יצרו חותם בדפוס הנשימה שלנו.

בעבר, כשהנחתי סדנאות ריברסינג ונשימה מעגלית, ראיתי כיצד דפוסים עמוקים משתרשים ומתקבעים בדפוסי הנשימה. מכיוון שטיפלתי ועבדתי  בעיקר עם נשים, יצא לי לראות כיצד בדפוסים ארכיטיפים רגשיים נשיים התבססו במערכת הנשימה. 

באופן כללי, ניתן להבחין בכמה דפוסי נשימה עיקריים.  כשאנו חיים בדריכות מתמדת ובמתח, אנו  עשויים לנשום נשימה חלקית המתבטאת באזור החזה בלבד ,  נשימה מסוג זה מתרחשת גם שנשים  לא מרשות לבטן “לצאת החוצה”.  על כל מה שמשתמע מכך.

הבטן היא מרכז ריגשי. אצל הנשים היא מכילה את הרחם, היא מייצגת את  התשוקה ליצירה לבריאה,  מייצגת את המציאות הרגשית הפנימית של האישה, ואת מערכות היחסים בחייה.  בזמן של הדחקה ריגשית ויצירתית או בלבול ריגשי, ניתן להבחין בדפוס של נשימה הפוכה:  הבטן נכנסת פנימה בזמן השאיפה ויוצאת בנשיפה. 

כשאנו שוללים את הביטוי היצירתי שלנו או מדכאים ביטוי של רגשות, אנו עשויים לנשום נשימה גרונית, המתאפיינת במתח בצוואר ובשרירי הלסת.

זכור לי מיקרה של אישה אחת עם דפוס כזה. כשהיא נכנסה וצללה אל תוך הדפוס היא גילתה את הקשר החונק בינה לבין אימא שלה. למרות שהייתה אישה מבוגרת בעצמה, עם שלוש בנות. חשה כי אמא שלה לופתת אותה בצוואר. לא נותנת לה לנשום. בעקבות ההצפה הזו היא התעוררה לתהליך חדש של מערכת יחסים חדשה עם עצמה ועם אמה. 

ילדים קטנים  נושמים באופן טבעי ומלא. הם גם צוחקים יותר (צחוק כרוך בפעולה נמרצת של שריר הסרעפת, ובכניסה של חמצן רב). מבוגרים, כתוצאה ממתח ולחץ, נושמים רק כ- 60%  מכמות החמצן הדרושה.

נשימה ומצבי תודעה

ישנן טכנקות של נשימה מתורות רוחניות שונות, יוגה וקבלה, המאפשרות לנושם הרחבה של מצבי תודעה. אז הוא עשוי לחוות  תובנות עמוקות, טראנס עמוק, או מדיטצייה שלווה. הנשימה גם יכולה להוביל את הנושם לביטויים אקטיביים יותר, תנועתיים וקוליים.

הנשימה היא כמרכבה, כלי רכב לתודעה קולקטיבית ותודעת על. היא יכולה להיות כלי לריפוי, וכלי להתעוררות לידיעת העצמי האמיתי.

עם הזמן, ככל שחווים יותר נשימה מודעת, המודעות שלנו מתרחבת. אנו הופכים ערים לדפוסים מעכבים, ויכולים לשחררם ביתר קלות. אנו  הופכים מודעים לשינויים בקצב הנשימה, ויכולים להעמיק לשורשי התת מודע המפעיל ומשפיע על נשימתנו.  אנו  לומדים את היכולת הטבעית והפשוטה של הגוף לרפא עצמו ולהתמלא באנרגיות חדשות ונפלאות באמצעות הנשימה. ככל שמתרגלים יותר אנו חווים יותר תשוקה,שימחה, חיוניות וחיות.

גילת סגל- מורה,מנחה ויועצת.