חציית ים סוף
היא קריאה לעבור דרך,
לעבור דרך המחלוקת,
דרך ההפרדה הדיכוטומית של מוח ימין ושמאל,
של מציאות ודמיון,
של תפיסה ריאלית, אל מול תפיסת מציאות ניסית.
חציית ים סוף קוראת לך
להיות אחד.
להיות אלוהים.
להיות עצם הדבר
לעבור מהתופעה החולפת לעצם.
“מה הקב”ה נקרא רחום – אף אתה היה רחום.”
אל תהיי ליד, כמעט, כמו..
אל תחקה את אלוהים.
לא מדובר במידות טובות .
היה זה.
היה אחד.
בכל פעם שתחווה עצמך מעניק אהבה, תחוש בחסרונה.
בכל פעם שתחשוב על עצמך כחכם מלמד דיברי חוכמה, חלק בך ירגיש טיפש.
הקריאה היא קריעה.
היה אהבה.
היה חוכמה.
היה שמחה.
היה סדר.
היה יופי.
היה הדבר עצמו.
חצה מהתופעה הסוביקטיבית החולפת, עד למהות הניצחית.
אל תתפתה לכלים, לאופנות, לעונות.
חקור.
שאל: מי אני?
המתן.
שאל שוב ושוב ושוב.
חקור
היה סקרן,
מלא התפעלות.
התפעלות תעורר בך את שירת היקום.
ולאחר מכן תוכל להיות חלק שלם של שירה אחת.
“הכל צפוי והרשות נתונה.”
כל הניגונים, והצלילים והמציאויות כולן ניתנו לך.
כמה אתה בוחר לגלות?
כמה אתה רוצה לראות?
עד להיכן אתה משתוקק להגיע?
האם אתה משתוקק לחצות את הים בשירה?
הרשות נתונה.
