המשפט הזה שולח אותנו לשים כוונות במילים.
כדי שהמילים יאירו דרך הצוהר עד לעולם הזה, עולם העשייה.
הכוונות מסייעות לבנות “תיבות” לרצונותיכם, להכיר עצמכם ולהתפתח.
כיוון שהאור הולך בעקבות הכוונה, לאן שתכוונו שם יאיר.
העולם הזה בנוי מתיבות, תיבות, צורות מכילות אור, צוהר.
כך ניבנים החיים.
הכל מתחיל מרצון עד שמתעלים לרצון הרצונות.
צוהר
ישנם פרושים רבים למילה צוהר. מהפשט עד לסוד.
בפשטות, פרוש המילה: “צוהר” הוא חלון, אשנב קטן.
פרוש נוסף הוא אור. (צוהר, צהריים.)
צוהר מתפרש גם כבהירות, כזוהר.
ומהי תיבה?
תיבה היא מילה. חלק מפסוק.
העולם הזה הוא תיבה גדולה.
נוח מצווה להכין תיבה ולעשות לה צוהר.
המילים, מטרתן להוביל אותך לאור, והאור עובר ומתגלה מבעד למילים.
עד שהמילים הן מילים מאירות
אילולא כן, אלו הן “מילים בטלות” כפי שכינה אותן הבעש”ט.
מילים בטלות הן לא מועילות בעולם. הולכות בטל.
“צוהר” הוא גם כוח הרצון.
צוהר- רצה- רצון
דרך כוח הרצון אדם נע אל תכליתו.
נוח
נוח הוא כוח של רצון הרצונות.
מתוך כוח כזה הוא מקיים את טובת הכלל, האנושות.
הוא מקרין תדר של פנינה: לבן וזהב.
על נוח נאמר : “אִישׁ צַדִּיק תָּמִים”
נוח הגיע לסיבת הסיבות. לרצון הרצונות, לשלם, לגמר התיקון,
ומהמקום הזה עשה תיבה להכיל בה את כל החי.
התדר הלבן, שהוא תדר של יום השבת, הוא תדר של הוויה, של להיות. וממנו הוא פועל בתדר של פנינה – שירות למען הכלל. להכיל זכר ונקבה, יין ויאן, להכיל את צורות החיים, לשרת את העולם.
צוהר בתיבה
מהו הכלל הראשון בבואכם לשים כוונה במילים -צוהר בתיבה
הכלל הראשון בבואכם לשים כוונה עבור עצמכם. הוא בהירות ודיוק
כלל זה שולח אתכם לברר רצונות.
לשאול: מה בדיוק אני רוצה.
לעיתים נדמה לנו שאנו רוצים דבר אחד, בעוד שלמעשה הכוונה שלנו היא שונה.
הרבה פעמים, יש בתוכנו כוונות סותרות ומנוגדות. המודע אומר דבר אחד ואילו התת מודע דבר אחר. אנו ממשים לא רק את מה שאנו אומרים, אלא את כל מאוויינו/רצונותינו/רגשותינו הלא מודעים.
תשאלו:
מה אני באמת רוצה?
לאחר מכן תשאלו:
מדוע אני רוצה את מה שאני רוצה?
לאחר מכן תשאלו:
האם אני בטוח שאני רוצה את מה שאני רוצה?
זיכרו כאשר אתם מניחים כוונה עבור עצמכם. שימו גם כוונה נעלה עבור אחרים. לטובת הכלל הנעלה. שילחו תפילה.
צרו עם אורות גבוהים.
