דמותו של מטטרון בספרות ההיכלות והמרכבה אל מול בתפיסתו של אברהם אבולעפיה/גילת סגל
דמותו של המלאך מטטרון תופסת מקום מרכזי במסורת המיסטית היהודית הקדומה. כבר בטקסטים השונים של ספרות ההיכלות והמרכבה, מתואר מטטרון כישות שמימית שנוצרה כתוצאה מתהליך דרמטי של מעבר מאדם למלאך. במוקד תהליך ההתעלות בספרות זו עומד השינוי הפיזי-גופני. המעבר מגוף חומרי, בן-חלוף, לגוף של אש או גוף אור נצחי. זהו מעבר ממישור קיומי ארצי ונמוך, למישור שמימי גבוה הכרוך בשינוי מבן חלוף לבן אלמות.1 מטטרון בספרות ההיכלות נושא עמו מטען מיתי ודרמטי, המזוהה עם דמותו של חנוך בן ירד שעלה לשמיים והפך למלאך. כדמות בעלת סמכות עליונה, הוא משמש כ"שר הפנים" בעולמות העליונים ומהווה חלק בלתי נפרד מההיררכיה הקוסמית.
שני האפיונים המרכזיים של מטטרון בספרות הקדומה – האפיון האובייקטיבי (החיצוני לאדם) והאפיון המיתי (האדם העולה שמימה והופך למלאך פיזי) – עוברים שינוי עמוק במשנתו של ר' אברהם אבולעפיה (1240–1291), מייסד הקבלה הנבואית .
אצל ר.א. אבולעפיה, חשיבותו של מטטרון אינה טמונה במיקומו הקוסמי המרוחק, אלא בתפקידו הפונקציונלי בהקשר של השגת הנבואה על ידי המיסטיקן. אבולעפיה משתמש בכינויו של מטטרון ובגימטריות הקשורות בו כדי לבטא רעיונות פילוסופיים-קבליים הנוגעים למושג "השכל הפועל". בתפיסה זו, מטטרון מייצג על פי רוב, את הממשק שבין השכל האנושי לשכל האלוהי, תוך שימוש במערכת המושגים האריסטוטלית של "שכל, משכיל ומושכל"
בספרות ההיכלות ה"עלייה" של חנוך השמיימה, נתפסת כתהליך גופני־קוסמי, שמטרתו להפוך את האדם לחלק נצחי בתוך הפמליה של מעלה. במסגרת זו נשמרת אישיותו של האדם גם לאחר המעבר מן האנושי אל המלאכי, והוא נטמע במבנה היררכי רב־משתתפים המאפיין את הסדר השמימי.
לעומת זאת, במשנתו של ר' אברהם אבולעפיה השינוי מתרחש במישור האינטלקטואלי. ההפיכה למהות שכלית היא עצמה הכניסה אל המרחב העליון, וכניסה זו — כמו התהליך המוביל אליה — היא אינדיבידואלית וייחודית למיסטיקן. בעוד שבספרות ההיכלות, ההפיכה למטטרון מגלמת הצטרפות למבנה שמימי רב־משתתפים ולא חוויה פרטית באדם2 להבדיל מהמחשבה הקבלית האבולעפינית, שבה השינוי כרוך מהיפרדות מן היסודות החומרים, מה שמאפשר היזדהות עם השכל הפועל, והפיכתו של האדם – לאדם הנעלה.
___________________________________________________________
- ראה משה אידל, "מטטרון: הערות על התפתחות המיתוס ביהדות”, אשל באר־שבע, ד (תשנ"ו), עמ' , 34, 32
- שם, עמ' 33 "ארוע שמשתתפים בו הקב"ה,המלאך, ענפיאל וחנוך"