על פי היהדות, תכלית האדם, להפוך את מידותיו: מבהמה, לאדם, למלאך.
להתמיר 70 מידות רעות למידות טובות.
התכלית היא להיות אדם טוב.
אדם טוב, הוא אדם שחיי בתודעת טוב. טוב שאינו מפוצל. טוב שאינו מושפע ממידת הטוב.
אמרו חז”ל: “אין הנבואה שורה אלא על חכם, גיבור, עשיר ועניו.”
כדי להגיע לדרגת החוכמה על האדם לתת יגיעה, לעשות עבודה.
לחקור את מבנה הנפש שלו, לחקור את מערכת האמונות שלו, ולראות האם הפעולות שלו, והמילים שלו,
מיושרות עם המערכת הרוחנית האישית והאוניברסאלית.
איכויות כמו: אהבה, נדיבות, דבקות, יכולות לשמש כתוואי, סימני דרך לאדם, המאותתים לו האם הוא מיושר עם הטבע, עם הבריאה.
עם זאת, אין מתכונת אחת. לכל אדם מיתווה יחודי.
המידות השליליות בתנ”ך הן שנאה, נקימה, נטירה, חמדנות, גאוה, כעסנות, עצלות, שקרנות,התאכזרות, התפארות.
במערכת הריגשית ניתן לסווג רגשות שליליים של עצבות, דאגה, צרות עין, קנאה, כעסנות, תשוקה לכבוד,
לעומת רגשות חיוביים: אומץ, שמחה, טוב לב, אהבה, ענווה.
על פי תורת הקבלה ישנן 5 דרגות התפתחות: נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה.
דרגת נפש מתיחסת אל הרמה הבסיסית. חום, קור, צרכים של האדם ורצון לקבל לעצמו. ברמה זו רצונות של האדם מרוכזים בעצמו.
דרגת רוח מתייחסת אל מידות אלוקיות, ואל הרצון להשפיע. רוח היא הדרגה שבה האדם מרחיב את תודעתו מעבר לעצמו בלבד.
הרמה שמעל הרוח היא רמת הנשמה. רמת הנשמה קשורה לספרת הבינה, בעץ הספרות הקבלי, לאהבה ולתודעה המחברת ומאחדת את כלל הנשמות.
דרגות ‘נפש’, ‘רוח’, ‘נשמה’ – ניתן לחוש ולהבין, דרגות ‘חיה’ ו’יחידה‘, אינן נתפסות במחשבה והן מעל השכל המוגבל ומעל להגיון הנתפס.
הדרגה הגבוה ביותר היא ה’יחידה’ . היא נקראת כך משום שהיא קשורה ומאוחדת בתכלית ב’יחיד’ בבורא. ולכן לא ניתן להגדירה, או לקטלגה.
.
