זמן חלימה
סקירה כללית
קיימות שתי גישות מרכזיות אל עולם החלימה:
הגישה המערבית והגישה השבטית, רוחנית.
הגישה המערבית- חוקרת את משמעות תוכן החלום.
התפיסה המערבית פסיכולוגית נחלקת לשתי גישות מרכזיות: הגישה הפרוידינית והגישה היונגיסטית.
הגישה הפרוידינית – רואה בחלום שפה של סמלים. החלום הוא מרחב לשחרור ואחסנה של דחפים לא מודעים, רובם מיניים.
הגישה היונגיסטית- פותחה על ידי יונג, שהיה תלמידו של פרוייד (קארל יונג 1913) תפיסה זו , רואה בדימויים העולים בחלום שיקוף לתהליכים פנימיים בנפש האדם. הדימויים קשורים ל”תת מודע קולקטיבי”, מערכת סמלים תרבותית, הסטורית, אונברסלית וקולקטיבית. הנקראים ארכיטיפים.
לעומת זאת, הגישה המיסטית רוחנית, רואה בחלימה חלק אינטגראלי של האדם השלם. בגישה השבטית לא קימת הפרדה בין המציאות בשעת ערות, למציאות בשעת חלימה. התיחסות כאל שני המימדים כאל מציאות חיים שלמה. יחידה אחת. בחלום אנו פוגשים את האני השלם, הכולל גלגולים, ישויות, מלאכים מאסטרים ועוד…
מהו זמן חלימה
זמן חלימה” – הוא מצב תודעה שהיה שכיח בתרבויות קדומות כמו במצריים הקדומה, ההאבוריג’ינים האוסטרלים (השמאנים הקדמונים) ועוד. ( השמאנים, היו נוהגים לצאת מן הגוף וללבוש גוף אסטראלי – בעל מהות של בעל חיים מסוים לצרכי ריפוי, והיו ידועים בשיטות של ריפוי על ידי חלום.)
ב”זמן חלימה” תפיסת הזמן שונה. עבר הווה עתיד הם אחד. אפשר “לטייל ” קדימה ואחורה בזמן. הגוף הפיזי “נרדם” והגוף המנטאלי נפגש עם הגוף האסטראלי.
. “חלומות צלולים” (LUCID DREAM) הם חלומות בהם החולם מודע כל העת לכך שהוא בתוך חלום, ואף מסוגל לבצע “בדיקת מציאות” בעת החלום. נקרא גם wild ובראשי תיבות, Wake-Initiated Lucid Dreaming
בתורת הקבלה,יש חשיבות לחלימה,כדרך להתפתחות רוחנית, ראייה רוחנית וכניסה אל ממדים גבוהים ושערי קודש. על פי הקבלה , בשינה הנשמה יוצאת מהגוף למסע, פוגשת את טבעה האלוהי וחוזרת שוב ביקיצה.
קטע מתפלת שחרית
מודֶה / מודָה / אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:
בָּרוּךְ אַתָּה ה’, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה. וּבָרָא בו נְקָבִים נְקָבִים. חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבודֶךָ שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם או אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אֵי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, רופֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂות:
