עוד על אהבה

"אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה? "

כך כתב חיים נחמן ביאליק בשיר "הכניסיני תחת כנפך"

המשורר מבקש אהבה שהיא מעבר לאשליית הכוכבים.

הוא שואף לאהבה שתגיע מתוך רחמים.

אהבה  שאין בה תנאים.

(בתורת הקבלה יש אבחנה בין רחמים לבין רחמים גמורים.

רחמים גמורים היא דרגת אהרון הכהן. כלומר מדרגה רוחנית גבוה ביותר

במדרגה זו , אינך מושפע יותר מהארועים החולפים.)

מה זאת אהבה, אנו שואלים?

אנו  יודעים שישנה אהבה שיש בה תנאים

אהבה על תנאי

ואהבה ללא תנאי.

מערכת יחסים המושתת על אהבה על תנאי היא כמו חוזה גלוי או סמוי.

החוזה אומר: הוא נתן לי את זה ואני אתן לו את זה,

חוזה מסוג זה יוצר חיוב. יש בו מדידה,  חשבונאות, פנקסנות.

זו אהבה אשלייתית, כיון שלא תוכל לגדול מתוכה באמת, אל האמת. היא זמנית.

בשלב כזה או אחר, כאשר אחד מהצדדים יפר את התנאי, היא תעלם.

אהבה ללא תנאי, לעומת זאת, היא אהבה שמשתלשלת מן הנצח.

ולכן היא חיה בתוכך לעולם ועד

ומחברת בתוכך את כל החלקים לשלם ניצחי "מסופו של עולם ועד סופו."

הורות מזכה אותנו בחיבור להוויה של אהבה ללא תנאי.

כאשר אנו משקיעים את עצמנו, מרצנו, זמנינו, מאמצינו בילדים,

חלקים מאהבה העצמית, שהיא טבענו, נמסכים בילד.

כך מתרחבת תודעת האהבה.

כאשר אנו משקיעים אנרגיה, אור, אהבה, אנו חוברים לדבר עצמו, הופכים אחד איתו.

זו הסיבה  שתלמיד, שואף להיות מורה.

זו שאיפה טבעית להיות אחד.

ההתקדמות ההתפתחותית,היא באמצעות הסיפוח אל העצמי, ותלויה במידת הרצון.

אנו לומדים דרך "השלי"  ונפתחים ממנו לכללי:

"התלמיד שלי, הילד שלי, המורה שלי, הגבר שלי, האישה שלי, הגוף שלי, הגינה שלי…

אנו משקיעים אנרגיה,זמן, משאבים,אהבה, בכל מה שאנו מזהים כאנחנו עצמנו, או כשלוחה של עצמנו. 

זו הסיבה, שבלימוד אמיתי תלמיד צריך להתמסר למורה שלו, לאהוב אותו בכל נימי נפשו.

אהבה, מפיקה מעצמה עוד אהבה.

היא אנרגיה טהורה, שמשכפלת עצמה ומתרחבת בעת ההתגלות שלה.

כך היא נחשפת ומגלה את הוויתה כביטוי טהור ואלוהי של עצמך.

אהבה איננה פעולה. היא מתגלית דרך פעולה, אך היא ההכרה העצמית העמוקה שלך.

כיצד לחשוף אהבה? כיצד לגלות אותה?

הרי לא כולנו מסוגלים לאהוב את כולם באהבה שלמה ללא תנאי.

כדי להגיע לשורש האהבה מתחילים מאהבה,

 או מהענף של האהבה שנקרא נתינה.

נתינה מחברת אותנו לחוקיות אוניברסאלית והכרת חוק התנועה ביקום. הלוך ושוב

היא התנועה  מה  "מה" אל "המי"

ובחזרה. 

נתינה אינה עומדת על קנה,

אלא מופעלת ומפעילה.

מונעת ומניעה

שופעת ומשפיעה

לכן, נתינה אמיתית מעוררת את האהבה שבלב.

העלו בזכרונכם מיקרה, ארוע, בו נתתם משהו לחבר.

יתכן שנתתם משהו גשמי, חומרי, או שהענקתם מזמנכם היקר

או שהענקתם חיוך, או חיבוק.

היזכרו בתחושה שנתינת אמת זו עוררה בכם.

נתינה היא הענף שמעורר את פעימות הלב ומנכיח אהבה.

ואיך נדע שאנו מנענעים אתה ענפי הנתינה  בעוצמה הנכונה?

וכיצד עלינו להניע את ענפי הנתינה?

כיצד לתת מבלי להזיק לעצמנו ולאחר?

מבלי לגדוע את הענף?

כאשר אנו עושים זאת בהנאה, בקלות, וללא מאמץ,

נדע שאנו עושים זאת באופן הרמוני, ההולם את החוקיות הטבעית.

נתינה אמיתית מתרחשת ללא מאמץ.

שמחת הנתינה היא הגמול .

היא מרוממת את האדם, ומקרבת אותו לשלמות.

הנתינה היא זכותו של הנותן.

עלינו לזכור זאת, שמא נחזיק תחושה סמויה של עליונות, או ציפייה לגמול. ואז יגיע שוב החסר.

ככל שתתן יותר לסובבים ולמעגלים הולכים ומתרחבים תתעורר אהבה ותגדל.

עליך לתת מתוך אהבתך האגוצנטרית,

ממש כפי שאתה מאכיל, ומשקה את עצמך.

כאשר אדם מונע נתינה מעצמו ונותן למען אחרים.

זו טעות גדולה, כיון שאז הוא מחבל בכלי.

יש ללמוד לתת מעצמי, אך לא את עצמי.

הכלי חייב להיות מלא באור ואהבה לעצמו,

וממקום זה לצרף שדות אור.

עד שכל העולם והיקום בתוככך.

ואתה לא שינית דבר,

אלא  המשכת ומשכת מטבעך להעניק אהבה.

ואין שם תחושת חשיבות, וגם לא הכרת תודה כלפי פנים או חוץ.

כך מתוך היש, נעשית אהבה שלמה, מרכבה לאין.

טנטרה:

האהבה בין גבר לאישה היא דרך היעילה והנגישה לאהבת האלוהי.

על ידי הכרת הניגודים, העיקרון הזיכרי והניקבי, הפלוס והמינוס, הימני והשמאלי

תוכל להגיע לחיבור.

ומתוך התנודתיות שבין אהבה ושנאה, התרחקות והתקרבות, תגיע לאהבת אמת.

איש ואישה שכינה שורה בינהם. בכדי להגיע לשכינה, האיש צריך את האישה ולהפך.

בכדי שזה יקרה עליהם להיות בעלי מטרה משותפת.

שניהם שואפים להכרת העצמי האמיתי.

התשוקה היא הלהבה המציתה את התנועה לחיבור,

לידיעת העונג האלוהי והכרת האלוהי

עליהם לעורר דעת משותפת. ללמוד ולקבל השראה ממערכות  גבוהות.

הם אינם חייבים לאהוב אותם הדברים. והתחביבים שלהם יתכן שיהיו שונים

ברם,  המטרה הגדולה צריכה להיות אחת.

לכן זוג בתחילת דרכו חשוב שתהייה לו מערכת ערכים מוסכמת וחזון משותף. וחזון רוחני.

כדי שיוכלו להוליד בחומר

ולהביא לביטוי גשמי של אהבתם.

אהבת האנושות כולה מתחילה בחיבור בין גבר לאישה.

דרך האישה, הגבר לומד לאהוב את כל הנשים כולן.

כי אם הוא אוהב אחת מהן עד תום, חייב לאהוב את כולם.

וכך גם האישה.

שאתם אוהבים עד העצם.

אתם אוהבים את שורש הדבר ולכן הוא פורץ מהאישי לאוניברסלי וכלל עולמי.

אין צורך להיבהל מזה או להיסתתר מזה.

זו אהבה רוחנית בהדרה.

כלומר שמגיעה מהוד.

כמו אהבת דויד שהיא כוח אהבה לכלל הנשמות.

אהבה מקלקלת את השורה

• אמר רבי שמעון בר יוחאי:  אהבה מקלקלת את השורה ושנאה מקלקלת את השורה (בראשית רבה, וירא, פרשה נה, סימן ח).

 "אהבה מקלקלת את השורה", הכוונה שיש חוקיות בטבע. סדר מסויים וקבוע, אבל אהבה יכולה לשנות את הסדר. היא מעל הטבע.

לכן בכוח האהבה לעורר ניסים, ולשנות מציאות. 

גילת סגל- מורה,מנחה ומלווה.

האקדמיה לחיים מוארים